בשל קולו העדין המיוחד, זכה החליל להרבה סיפורים ואגדות. סיפור של עגנון, המבוסס על אגדה חסידית, מספר על נער רפה שכל שהעז לחלל בחלילו בעת תפילת נעילה. המתפללים ביקשו להתנפל עליו, אך הרב הודיע: נגינת החליל שלו היא שפתחה שערי שמים.
לחליל מיוחסות גם תכונות כישוף. ידועה האגדה אודות החלילן מהמלין, אשר משך אחריו בקסם נגינתו את כל העכברים שהטרידו את העיר. משלא קיבל את השכר שהובטח לו, הפעיל החלילן את צלילי חלילו על הילדים, שיצאו אליו מכל הרחובות והבתים והלכו אחריו כמכושפים.
אולם בעדינות הצליל של החליל טמון גם חסרונו: הצליל שהוא משמיע אינו חזק, ובצירוף לכלי נגינה אחרים הוא עלול ללכת לאיבוד.
מבנה החליל
החליל הוא כלי נגינה בין הנפוצים ביותר בעולם, ואחד העתיקים ביותר. המבנה שלו ואופן השימוש בו כה פשוטים, שאפילו ילד יכול להתקין לעצמו חליל מקנה סוף. הוא בעל צורות שונות וסוגים שונים, שהנפוץ בהם הוא חליל הצד.
בעוד שהחליל הרגיל עשוי בדרך כלל מגליל עץ ויש בו 6 או 7 חורים, המותאמים לאצבעות המנגן, חליל הצד בנוי מצינור צר וארוך ועשוי לרוב ממתכת. בחליל צד יש 17-18 חורים, שנפתחים ונסגרים באמצעות מנגנון מורכב של לחצנים ומנופים ("קלפות"). גם הלחצנים עשויים ממתכת, ובתחתיתם שכבת לבד. לכל חור יש שסתום משלו, וכל שסתום שונה בגודלו. החליל מורכב משלוש חוליות, זו על גבי זו. החוליה הראשונה, היא ה"ראש", מכילה את הפיה שלתוכה נושפים; החוליה השנייה,"הגוף", ארוכה יותר, ומכילה את רוב הלחצנים והמנופים; החוליה השלישית, ה"רגל", היא הקצרה ביותר, ובה שלושה לחצנים וחורים נוספים, קטנים יותר מאלה שבגוף החליל.
יש גם חלילי צד שעשויים מתערובת ניקל מצופה כסף - וחלילים עשויים מכסף, מתערובת זהב או מפלטינה. סוג המתכת משפיע על גוון הצליל וכך גם אופן הפעלת השסתומים.
רקע היסטורי על החליל
תיאובלד בוהם נחשב לאבי החליל המודרני. בוהם הכניס כמה שכלולים חשובים בחליל הרגיל. הוא מיקם את החורים בחליל במיקום האקוסטי הנכון ביותר, ולא כפי שהיה נהוג עד כה, שמיקומם של החורים וגודלם נקבע על פי היכולת הפיזיולוגית של המנגן בהם. הוא חישב את הגודל המדויק של כל חור ואת המרחק שלו מן החורים האחרים, ובכך יצר סולם מכוונן. לחורים הללו התאים שסתומים עם "קלפות" שהיו גדולים למדי, תחת החורים הקטנים שהיו נהוגים עד אז.
בשנת 1832, הציג בוהם לראשונה את החליל מעשה ידיו, וב-1847 את הגירסה המשוכללת יותר שלו. בשנת 1851 הוצג החליל המודרני לראשונה בלונדון, ומאז ועד היום לא חלו בו שינויים ניכרים, למעט כמה שדרוגים קטנים. במחצית המאה ה-20 חל שיפור נוסף במבנה החליל, על ידי כמה חלילנים אנגלים, ובראשם אלברט קופר, ששיפרו את האינטונציה שלו. מאז מיוצרים רוב החלילים על פי הסטנדרט שהציבו קופר וחבריו.
סוגי חלילים
- חליל רועים - שם זה ניתן לחליל העממי, בשל השפעתו המרגיעה על העזים והכבשים. מנגינות חלילי הרועים הדהדו על פני השדות ומעבר להרים ומשקפות את התרבות הכפרית של מדינות הים התיכון.
- חלילית - צורה קדומה ושונה מעט מן החליל, בכך שהיא עשויה צינור פתוח משני הכיוונים, כאשר בצדה האחד נמצאת הפיה. החלילית נחשבת לאחד מכלי הנגינה העתיקים ביותר בעולם, אך מנגנים בה עד ימינו.
- חליל-פאן - מעיל כמה צינורות סתומים בקצה האחד, אולם האופן שבו נושפים לתוכם זהה לנשיפה בחליל הצד.
- הבנסורי - חליל הודי, עשוי במבוק באורך 30 ס"מ, ויש בו 6 חורים לאצבעות. צלילו עמוק ונעים לאוזן.
- הפיקולו - חליל קטן, כמחצית מאורכו של חליל הצד, עשוי מתכת או עץ. הפיקולו מסוגל להגיע לצלילים גבוהים מאלה של החליל או של חליל צד, וצליליו חזקים ושובי לב.
